מדוזת החלל: שיגור רקטת פלקון 9 מרהיב

התמונה המרשימה שאנחנו מציגים לכם היום, צולמה על ידי מייקל סילי, וזכתה לשם המרתק ‘מדוזת החלל’. היא לוכדת רגע יוצא דופן של שיגור רקטה מסוג פלקון 9 של חברת SpaceX מקייפ קנוורל, פלורידה. מה שהופך את התמונה למיוחדת כל כך הוא המראה המדהים של ענן עשן ענק וזוהר, המזכיר יצור ימי מסתורי שצף בשמי הבוקר. זהו שילוב נדיר של טכנולוגיה מתקדמת ויופי טבעי המעלה שאלות מרתקות על האווירה שלנו ועל המסע אל מחוצה לה.

התמונה צולמה ב-4 במרץ, כ-52 דקות לפני זריחת השמש, בקייפ קנוורל בפלורידה. שעת השיגור המיוחדת הזו יצרה תנאי תאורה יוצאי דופן: השמש, שעדיין לא נראתה מעל קו האופק מהקרקע, כבר האירה את שכבות האטמוספרה העליונות. לשם הגיעה פליטת העשן של הרקטה במהירות, ונצבעה באור השמש העולה בעוד שהקרקע והשמיים הנמוכים נותרו חשוכים. העשן הזה, המורכב בעיקר מאדי מים ופחמן דו-חמצני, נצבע באור השמש העולה והתפשט, וכך נוצרה תצורת הענן דמוית המדוזה הבוהקת ביופייה. חשוב לזכור, למרות שזה אולי נראה כאילו הענן יורד מטה, הרקטה למעשה מטפסת במהירות עצומה מעלה אל עבר החלל. מי שצילם את הרגע המופלא הזה הוא הצלם מייקל סילי, והוא הצליח ללכוד מחזה שאינו נראה בכל יום. אגב, התיאור של נאס”א הזכיר לנו שבשנות ה-90, נאס”א דווקא שלחה מדוזות אמיתיות לחלל כחלק מניסוי מדעי מרתק – עוד הוכחה לקשר המפתיע בין חקר האוקיינוסים וחקר החלל!

אז מה אנחנו בעצם רואים כאן, מבחינה מדעית? הענן דמוי המדוזה הוא תוצר הפליטה של הרקטה. רקטות כמו פלקון 9 משתמשות בדלק נוזלי – במקרה זה, קרוסין מיוחד המכונה RP-1, יחד עם חמצן נוזלי (LOX), המשמש כמחמצן. כאשר הדלק והחמצן נשרפים במנועי הרקטה, הם יוצרים גזים חמים בטמפרטורות גבוהות מאוד, שיכולות להגיע לכמה אלפי מעלות צלזיוס. הגזים הללו נפלטים במהירות עצומה דרך הזרבובית (החלק התחתון והצר של המנוע) ודוחפים את הרקטה קדימה, למעלה, בניגוד לכוח הכבידה של כדור הארץ. העשן שאנחנו רואים הוא תוצר הבעירה, הכולל בעיקר אדי מים ופחמן דו-חמצני, שהם חומרים שקופים בדרך כלל, אך כשהם נפלטים בכמות גדולה ומתפשטים, הם יכולים ליצור ענן נראה לעין. ככל שהרקטה עולה גבוה יותר לאטמוספרה, לחץ האוויר הולך ויורד. עובדה זו גורמת לגזי הפליטה להתפשט בצורה נרחבת יותר, וליצור ענן גדול ומפוזר. כשהשמש מציצה מעל האופק ומאירה את הענן הזה מלמעלה, היא גורמת לאור להתפזר ולהשתקף מהחלקיקים הקטנים של אדי המים והפחמן הדו-חמצני, וכך הוא נראה זוהר ומואר בדומה לענן ענק בשמיים, רק בגובה רב יותר – לרוב בגובה של כמה עשרות קילומטרים.

הרקטה פלקון 9, ששיגורה יצר את המראה המדהים הזה, היא אחת מהרקטות המוכרות והחשובות ביותר כיום בעולם חקר החלל. גובהה מגיע לכ-70 מטרים, בערך בגובה של בניין בן 23 קומות! היא מצוידת בתשעה מנועי מרלין עוצמתיים בשלב הראשון שלה, וביכולתה לייצר כוח דחף של למעלה מ-7,600 קילוניוטון (או כ-775 טונות של דחף), שזה שווה ערך לכוח של עשרות מטוסי נוסעים ביחד! מטרתה היא להגיע למהירות של כ-27,000 קילומטרים לשעה (בערך פי 25 ממהירות הקול), מה שמאפשר לה להגיע למסלול סביב כדור הארץ. אחת התכונות המרכזיות של רקטות הSpaceX היא שהשלב הראשון שלהן ניתן לשימוש חוזר – הוא נוחת בחזרה על כדור הארץ לאחר השיגור, מה שחוסך עלויות רבות ומאפשר שיגורים תכופים יותר. רקטות אלו משמשות לשגר לוויינים, ציוד אספקה לתחנת החלל הבינלאומית ואף אסטרונאוטים לחלל.

שיגורי רקטות הם הרבה יותר מסתם מחזות מרהיבים. הם פתח לידע חדש, לטכנולוגיות פורצות דרך, ולמחקרים חשובים המקדמים את המין האנושי כולו. באמצעותם, אנחנו מציבים לוויינים המסייעים לנו בתקשורת, בניווט ובחיזוי מזג האוויר. אנחנו שולחים טלסקופים רבי עוצמה כמו טלסקופ האבל וטלסקופ ווב שחוקרים גלקסיות רחוקות ומגלים כוכבי לכת חדשים. אנחנו גם שולחים גשושיות כדי לחקור את מערכת השמש שלנו, ואפילו מתכננים מסעות ארוכים למאדים בחיפוש אחר חיים. אמנם התקדמנו מאוד מאז ימי הרקטה הראשונה, אך עדיין יש לנו הרבה מה ללמוד על דלקים יעילים יותר, על דרכים להפוך את המסע לחלל לבטוח וזול יותר, ועל האופן שבו נוכל לחיות ולעבוד רחוק מכדור הארץ בעתיד. 🚀

התמונה המיוחדת הזו, של ‘מדוזת החלל’, מזכירה לנו שגם בטכנולוגיה המודרנית והמתקדמת ביותר, הטבע עדיין יכול להפתיע אותנו ביופיו, ולשלב אמנות עם מדע. אנחנו מצפים בכיליון עיניים לראות אילו שיגורים מרהיבים נוספים וגילויים מרתקים יביא אלינו עתיד חקר החלל.

תמונת האסטרונומיה היומית של NASA קרדיט: Michael Seeley