ערפיליות הטופר והבועה: יצירת אומנות קוסמית

כאשר אנו מביטים מעלה לשמי הלילה, אנו מצפים לראות נקודות אור רחוקות. אך לעיתים, החלל חושף בפנינו מראות מפתיעים, המזכירים יצירות אומנות מופשטות וצבעוניות. התמונה המדהימה שהתפרסמה היום על ידי נאס”א היא דוגמה מצוינת לכך. היא מציגה שתי ערפיליות זוהרות, ‘ערפילית הטופר’ ו’ערפילית הבועה’, המשתרעות על פני מרחבים עצומים ויוצרות מחזה ויזואלי יוצא דופן.

התמונה נראית כמו ציור מופשט עם כתמי צבע גדולים הפזורים על בד קוסמי, לכאורה ללא תכנון. למרות האופי המופשט שלה, המוח האנושי מוצא בה דפוסים ומזהה ‘טופר’ גדול המושיט יד לעבר ‘בועה’ צפה. ערפילית הטופר, המכונה גם Sh2-157, וערפילית הבועה, הידועה גם כ-NGC 7635, זוהרות בצבעים שמופו לצהוב וכחול. צבעים אלו מצביעים על נוכחותם של מימן וחמצן, אשר התייננו (תהליך שבו אטומים מאבדים או רוכשים אלקטרונים, והופכים למטענים חשמליים) על ידי האור העז הנפלט מ-כוכבים שמסתם גדולה פי כמה ממסת השמש שלנו. התמונה צולמה על ידי ריצ’רד וייטהד, והיא ממחישה את הכאוס והמבנה בתהליכים אסטרונומיים, ומראה קשר משותף בין אומנות למדע: חיפוש הבלתי צפוי.

ערפיליות הן ענני ענק של גז ואבק בחלל. הן נחשבות ל’משתלות כוכבים’, שכן בתוכן נולדים כוכבים חדשים. הערפיליות המוצגות בתמונה, ‘הטופר’ ו’הבועה’, נוצרו כתוצאה מהאור והקרינה החזקים הנפלטים מכוכבים מסיביים במיוחד, שרק נולדו או שנמצאים בשלבים מוקדמים של חייהם. אורם של כוכבים אלו מחמם ומיינן את הגזים שמסביבם, וגורם להם לזהור בצבעים שונים. הצבעים בתמונה אינם בהכרח הצבעים האמיתיים שהעין האנושית הייתה רואה, אלא ‘צבעי שקר’ (False Color) שנועדו להבליט תכונות מסוימות ולהציג את נוכחותם של יסודות כימיים שונים, כמו מימן וחמצן. למעשה, במקרה זה הצהוב מייצג מימן, והכחול מייצג חמצן.

אחד ההיבטים המרתקים בערפיליות הללו הוא גודלם העצום. ערפיליות יכולות להשתרע על פני עשרות ואף מאות שנות אור. לשם השוואה, שנת אור אחת היא המרחק שהאור עובר בשנה – כ-9.46 טריליון קילומטרים. רק כדי לסבר את האוזן, המרחק בין השמש שלנו לכוכב הקרוב ביותר, פרוקסימה קנטאורי, הוא כ-4.2 שנות אור. ענקיותן של ערפיליות אלו הופכת אותן למראה מרהיב גם בטלסקופים חובבים, וכמובן, בטלסקופים חזקים כמו טלסקופ החלל האבל או ווב שהצליחו ללכוד פרטים מדהימים מהן. הכוכבים המייננים את ערפיליות הטופר והבועה הם כוכבים מסוג ‘O’ או ‘B’ – כוכבים חמים, כחולים ובעלי מסה גבוהה במיוחד, שיכולים להיות חמים פי כמה מהשמש שלנו ולפלוט קרינה חזקה פי עשרות אלפים ואף מיליוני פעמים ממנה. אורח חייהם של כוכבים אלו קצר יחסית (כמה מיליוני שנים בלבד), אך השפעתם על סביבתם הקוסמית עצומה.

הסתכלות על ערפיליות כמו הטופר והבועה מזכירה לנו שוב עד כמה היקום הוא מקום פעיל ודינמי, וכי גם בתוך מה שנראה כאוס צבעוני, קיימים חוקים פיזיקליים ברורים המעצבים את המציאות סביבנו. האם היינו מסוגלים לזהות את הצורות הללו במידה ולא היו מציינים לנו אותן? זוהי שאלה מעניינת המדגישה את יכולת המוח האנושי לזהות דפוסים גם במורכבות הגדולה ביותר.

תמונת האסטרונומיה היומית של NASA *קרדיט: Richard Whitehead

Text: Keighley Rockcliffe
(NASA GSFC, UMBC CSST, CRESST II)*