עובדה #17: עקבות רגליים בירח נשארות מיליוני שנים.

כאשר האסטרונאוטים הראשונים נחתו על הירח לפני למעלה מ-50 שנה, הם הותירו אחריהם טביעות רגל שהפכו לסמל אייקוני של המסע האנושי בחלל. מדהים לחשוב שעקבות אלו צפויות להישאר על פני הירח במשך מיליוני שנים, בניגוד מוחלט לכל טביעת רגל שתשאירו על כדור הארץ.

הסיבה לכך טמונה בהבדלים הבסיסיים בין הירח לכדור הארץ. בכדור הארץ, אנו חיים בסביבה פעילה ודינמית. הרוח נושבת, הגשם יורד, וקיימים תהליכים גיאולוגיים כמו שחיקה ובליה. כל אלו גורמים לעקבות רגליים להימחק במהירות, לעיתים בתוך שעות ספורות או ימים ספורים. גם פעילות של בעלי חיים וצמחייה תורמת להיעלמותן של עקבות.

על הירח המצב שונה בתכלית. הירח כמעט וחסר אטמוספירה, מה שאומר שאין בו רוחות, עננים, או גשמים. בנוסף, אין על הירח מים נוזליים, ואין בו צמחייה או בעלי חיים. כל התנאים הללו יוצרים סביבה שבה כמעט ואין כוחות טבעיים שיכולים לשחוק או למחוק עקבות. פני הירח מכוסים בשכבת אבק דקה הנקראת רגולית (regolith), שהוא חומר נוצר כתוצאה מפגיעות מטאורואידים. כאשר אסטרונאוטים דרכו על הרגולית, הם יצרו עקבות עמוקות וברורות, שנותרו שלמות בזכות היעדר גורמים סביבתיים שישנו אותן.

הגורם היחיד שיכול לשנות או למחוק עקבות על הירח לאורך תקופות זמן ארוכות במיוחד הוא פגיעות של מטאורואידים. הירח נמצא בהפצצה מתמדת של חלקיקים קטנים וגדולים בחלל, שיוצרים מכתשים. פגיעה כזו יכולה להרוס אזור קטן, אך הפגיעות הגדולות יותר, שישפיעו על אזורים נרחבים, נדירות מאוד. לכן, העקבות שהשאירו אסטרונאוטים במשימות ‘אפולו’ לפני עשרות שנים, כמו טביעת הרגל המפורסמת של ניל ארמסטרונג, נשמרו כמעט במצבם המקורי. הן מהוות עדויות נצחיות לצעדים הראשונים של האנושות בחלל, ונראה שימשיכו להיות שם הרבה אחרי שכל זיכרון מהן על כדור הארץ ייעלם.